התקשרות בריאה

עקרונות להיקשרות בריאה במשפחה, בעבודה, בקהילה.

במאמר זה, אציג גישה שפותחה על ידי ד"ר ריי קסטלינו ז"ל. אלפי אנשים ברחבי העולם משתמשים בה במשפחות שלהם ובמקומות העבודה שלהם לשיפור הקשר והתקשורת במעגלי החיים שלהם, וחווים ריפוי עמוק בחיים האישיים שלהם דרך הפריזמה הזו. הדוגמאות בכתבה זו באות מעולם ההורות, אבל לא מבודלות לנושא זה בלבד.

ארחיב כאן על 8 עקרונות שמהווים בסיס שתומך בהיקשרות:

• קבלה

• שיתוף פעולה והדדיות

• בחירה

• האטה / פאוזה

• טיפול עצמי

• קשר עין ו/או מגע תכופים

• תשומת לב, מגע ומעברים

• סודיות / חסיון

דרך כמה עקרונות פשוטים אך לא פשטניים, תבינו איך לווסת את עצמכם יותר טוב, להזין את עצמכם במה שמזין גם את הילדים שלכם / קולגות / חברים.

ב־2018 הייתי בהשתלמות מקצועית אצל מורה אהוב ויקר בשם ריי קסטלינו. ההכשרות המקצועיות שלו כללו כירופרקטיקה, פולריטי וקרניו־סקראל.מפעל חייו היה הקמה וניהול מרכז טיפולי ללא מטרות רווח בשם Beba Clinic לחיזוק היקשרות בריאה במשפחה ותמיכה במשפחות שעברו התחלה טראומטית. הוא גם יצר תהליכים לעיבוד לידה למבוגרים.הגעתי לקורס של ריי על מנת להרחיב את הדעת והכלים שלי בתור מטפלת. אבל תוך כמה שעות בהשתלמות, הבנתי שאני מגיעה ללמוד בתור אני. עם מה שחי בי. ללמוד דרכי.באותו זמן הייתי במשבר מול קשיים עם הבכורה שלי. הרגשתי שזה עמוק וכנראה מצריך טיפול ארוך ו"רציני". הייתי מתוסכלת ועייפה. תוך שלושה ימים, המשבר שאכל אותי במשך כמה חודשים פשוט חלף. כל אחד מצא שוב את מקומו במשפחה. תומך ונתמך. רואה ונראה, אוהב ואהוב. להבנתי, העקרונות שאני מציגה כאן אינם יעדים "להשיג", אלא דרכים בשבילי לחזור לוויסות ולאפשר לי להיות בחיבור לעצמי ובקשר עם אחרים.

1. הזמנה / קבלה / ברוכ.ה הבא.ה

התינוק.ת מצפה לקבל הכרה וברכה כיצור חי וחדש המגיע לעולם מרגע הגילוי ברחם. זה לא תמיד כל כך פשוט…במהלך ההריון הראשון ולאחר הלידה, הוצפתי בעיסוקים, מחשבות וקשיים שהתעוררו בתקופה הזו. זה אולי יישמע משונה למי שלא חוותה את זה, אבל הייתי צריכה לעבור הרבה מאוד כדי להבין שיש לי תינוקת, או בניסוח אחר- שאני אמא. עדיין קורה שקשה לי לקלוט מה קורה, מה מתבקש בכל מיני שלבים בהתפתחות של הילדים שלי. לאורך ההורות אני מתעדכנת במצב כפי שהוא, דרך קבלה של הרגע. אני יכולה להיות מוצפת ברגשות ועסוקה בעצמי בכל שלב בהתפתחות של הילדים שלי, ואז קשה לתפוס את השינוי והגדילה שלי כאמא או כחלק ממשפחה הגדלה לאורך הדרך- גם אחרי שנים של הורות. במידה מסוימת אני חדשה בכל שלב בהורות. עזר לי לברך את בוא התינוקת שלי (OMG, זו שכבר בכיתה ג'!) באותה מידה שהיא מצפה להכרה וקבלת הפנים. העיקרון הזה של קבלה / הזמנה, הוא לקבל קודם כל את עצמנו מרגע לרגע, לקבל את הסיטואציות המזדמנות לנו בחיים, בין אם הן נחוות כשליליות או חיוביות.

שאלה למחקר פנימי:

באיזה שלב של חייך את מרגישה שחסר לך הלך הרוח של WELCOME / קבלה / הזמנה?

2. שיתוף פעולה והדדיות

מהסוג שלא בא על חשבון אף אחד מבני המשפחה. שהנותן והמקבל מוזנים ומאזנים בהדדיות. לדוגמה, כאשר אמא ותינוק נמצאים במגע עור לעור, זו לא האמא שמווסתת לבד את התינוק- הוא מווסת אותה בחזרה. זו פעולה הדדית. מדובר במציאת דרך להגיע לחיבור המכבד ומעודד את שלומו של האחר, תוך כדי קבלת תמיכה שמכבדת את הקצב והצורך של כל אחד.ת מאיתנו.

שאלות למחקר פנימי:

איפה שיתוף פעולה והדדיות באים לידי ביטוי אצלך ובעולם?

איפה היית רוצה יותר שיתוף פעולה הדדי בחיים שלך?

3. בחירה

הבחירה להיות נוכחת בחיים שלי. לדעת שבכל שלב לאורך הדרך יש לי זכות בחירה- עם מה אני משתפת פעולה ועם מה לא. אני בוחרת במה אני מתמקדת.

שאלות למחקר פנימי:

• מה שלושת הערכים שהכי חשובים לך כרגע בחיים?

• במה היית רוצה להיות ממוקדת בחיים שלך?

4. האטה/הפסקה/השהייה…

העניין עם עיקרון הבחירה המוזכר מעלה הוא שכשאני במתח גבוה ומתמשך, אני לא באמת צלולה בבחירות שלי. זה לא תמיד פשוט בשבילי להאט. המחשבות שלי לרוב רצות. יש בי מנגנוני הגנה שמאיצים אותי כדי שלא ארגיש את מה שיש כשאני מאטה. עלול להיות שם משהו כואב. עם זאת, אני מתנחמת ומחייכת לעצמי שוב ושוב כשאני מגלה שהעולם לא מתפרק כשאני מאטה. להפך- דברים מסתדרים טוב יותר. אני צריכה לתת לעצמי זמן להאט כדי להרגיש את הבחירה- להרגיש את ה"כן", להרגיש את ה"לא" בגוף. הייתי בכל כך הרבה מצבים בחיים שלי בהם "התגלגלתי" לתוך סיטואציות שלא רציתי, ונאלצתי להתמודד עם ההשלכות של זה. כשהילדה שלי הייתה קטנה יותר, ביליתי את רוב הזמן שלי בניסיון לווסת את ההתנהגות שלה, כשבעצם היא הייתה צריכה שאאט ואווסת את עצמי איתה, מאשר שאנסה להשפיע על ההתנהגות שלה.

זוכרים מצבים בהם איבדתם את היכולת לשלוף מילים, הלכתם לחדר בבית ולא הצלחתם לזכור מה רציתם לעשות שם, אמרתם "כן" למשהו שאחר כך היה לכם ברור שרציתם להגיד לו "לא"? אלה סימנים לצורך בהאטה.

שאלות למחקר פנימי:

• באילו מצבים בחיים שלך היית רוצה להאט?

• מה עוזר לך להאט?

  
  

5. טיפול עצמי

טיפול עצמי אינו אנוכי. טיפול עצמי מזין את כל המשפחה. זה הנושא הפופולרי ביותר בעיסוק היומיומי שלי עם עצמי ובשיחות שלי עם אמהות והורים. אוכל, מנוחה ושינה, לעשות צרכים (כן כן, אחרי הלידה יש מצבים שהתינוק.ת מקבל.ת קדימות אפילו ללעשות פיפי וקקי), אוויר נקי, קשר / מגע / חיבור, נוחות מקסימלית אפשרית.כמה אנחנו יודעות את זה, וכמה הדברים הבסיסיים האלה יכולים להידחק… חונכתי מגיל צעיר להתאפק במצבים רבים ולא לתת מענה לצרכים בסיסיים שלי כשהם עולים: לא לבכות, לא לגעת, לא לנוח או להיות חולמנית, לא לישון עד מאוחר וכ"ו. הדפוס של סיפוק מענה לצורך של אחרים קיים אצלי בביוגרפיה. המודעות לנזק שזה גרם לי עזרה לי לעבור כברת דרך בחיים. זה נושא שמבקש הרבה מודעות בכלל, ובתור אמא בפרט.

בזכות עיקרון זה, אני משתדלת לא לצפות שיקראו את המחשבות שלי ויבינו מה אני צריכה ומתי. למדתי את היעילות בלקחת הפסקות, להגיד מפורשות מה אני רוצה או מעדיפה, לתכנן ולעשות למען עצמי.

בכל יום שעובר יש לילדים שלי דרישה גבוהה לתשומת לב ממני, וזה יכול להסיח את דעתי מעצמי. הנזק נע בין חוסר נוחות לתשישות, ותופעות הלוואי הן תגובות לא מווסתות וקושי להיות נוכחת באמת. כלומר, כשאני במצב שהצרכים שלי קיבלו מענה, אני נחמדה ומועילה יותר לעצמי ולסביבה- אני פנויה יותר לקשר. טיפול עצמי כולל שתי שכבות של תמיכה בגיל צעיר: לאמא, לתינוק.ת, לילד.ה ולכל מי שתומכים בהם.

לכל פרט בתא המשפחתי ובשבט הרחב יש צרכים בסיסיים. ככל שאלה יקבלו מענה, המעגלים הרחבים יותר יכולים לתמוך במעגלים קרובים יותר לילד.ה, וכך הילדים וההורים יכולים להיתמך.

שאלות למחקר פנימי:

• מה הם מעגלי התמיכה שלך?

• לאילו צרכים שלך היית רוצה לתת מענה טוב יותר?

6. קשר עין ו/או מגע תכוף

לקח לי שנים לדעת ליצור קשר עין שמרגיש לי טוב, אבל היום אני יודעת. זה משמח, כי זה כל כך תומך בקִרבה. נוכחתי לדעת שיצירת קשר עין הוא דבר שניתן לתרגל בהדרגה וברכות. מדובר במבט קצר של כמה שניות, ולא כניסה לטראנס במבט ממושך…אחרי מתח, קושי, מחסור שינה- אני נכנסת הרבה פעמים למצב עם מאפיין הישרדותי / "תפעולי", ויוצרת פחות קשר עין. זה מגביר את התחושה של היפרדות, תחושה שאני מתמודדת לבד. יצירת קשר עין בצורה שמרגישה לי בטוחה ונעימה היא הרבה פעמים קצה חוט חזרה לקשר ותחושת "יחד". כשקשר העין לא בא בקלות, מגע הוא אלטרנטיבה (כמו הנחה פשוטה של יד על כתף של בן/ת זוג או חבר/ה), וגם תוספת טובה לקשר עין. חשוב לי למצוא זמנים לשבת קרוב או להחזיק ידיים. כשאני מזהה שאני פשוט צריכה להירגע, להתקרקע- קשר עין ומגע קצר יכולים לעשות את העבודה של הוויסות ההדדי שמוציא אותי מהמתח של המצב ה"תפעולי". אני עושה את אלה עם כוונה לתמיכה הדדית ושיתוף פעולה (העיקרון השני המוצג מעלה).

שמתי לב לא פעם, שכשאני עצבנית ולא יוצרת קשר עין לעיתים קרובות, אני מתחילה להמציא סיפורים על מה עובר בראש של מושא העצבים שלי (בן זוג / אמא / חברה). אני מתחילה להמציא סיפורים על האדם האחר (שלגמרי מבוססים על ההיסטוריה שלי, ולרוב לא קשורים למציאות של מה שעובר עליו.ה). אלה מגבירים את הריחוק. הפרדוקס הוא שאני יודעת ש"הדרך הביתה" היא כל כך פשוטה, אבל הכי לא זמינה לי כשאני מאוד עצבנית או מדוכדכת. לפעמים האפשרות הזו זמינה לי רק אחרי שעשיתי משהו לוויסות עצמי.

תינוקות יודעים ליצור קשר עין בעצמם. הם בנויים לזה. מזל, כי זה ממיס ומקרב לבבות. תינוקות וילדים פשוט מרגישים את הביטחון שנמצא בתא המשפחתי או באווירה בחדר עם חברים, ונהנים מתחושת החיבור שמתרחשת בזכות יצירת קשר עין תכוף.

שאלות למחקר פנימי:

• איך מרגיש לך קשר עין? עם מי זה מרגיש בנוח, איך, כמה ומתי?

• מה יותר נוח לך- קשר עין או מגע?

• מוכרים לך מצבים בהם את מפתחת סיפורים על מה האחר.ת מרגיש.ה? אם כן, אילו רגשות מאפיינים מצבים כאלה אצלך?

7. תשומת לב, מגע ומעברים

אנחנו מורגלים להזיז את המגע יחד עם תשומת הלב שלנו.למשל, הטלפון מצלצל- אני עונה כמה שיותר מהר. אני רוצה חפץ מהמדף- אני מושיטה יד לקחת אותו. כשאני זזה מהר מדי ממגע ותשומת לב עם התינוק.ת (למשל בהאכלה, משחק או הלבשה) לפעולה אחרת או תנועה פתאומית- זה יכול להפעיל רפלקסים ותגובות דחק בגוף.זה תקין ובריא, אבל עדיף למנוע מהחוויה הזו לקרות באופן תדיר. מערכת העצבים של תינוק.ת / ילד.ה עוד לא בשלה לגמרי, והו.יא מעבד.ת נתונים לאט יותר ממך. האטה בקצב שנותנת זמן להבין את המעברים ומה שעומד לקרות תורמת לתחושת הביטחון של הילד.ה בגוף ובקשר איתך. בקצב איטי יותר, ילדים ותינוקות יכולים לבחור אם נוגעים בהם או לא. לכל הפחות, יש להם זמן להגיב ולתת את דעתם בעניין.

המלצת היום:

במצבים בהם אתם נמצאים במגע עם הילד/ה שלכם או בשיחה עם מישהו שאתם עובדים איתו/ה, ומשהו קורה שמרגיש דחוף כמו צלצול טלפון / הודעה שנכנסת / דפיקה בדלת:קחו נשימה עמוקה, נסו לשהות 10 שניות לפני שאתם מתנתקים מהפעולה שהייתם בה ועוברים למשהו אחר.אפשר גם להגיד בלב או בקול: "אני קמה רגע לדלת ותכף אחזור". המהלך הזה ישרת אתכם בצורה מצוינת באין ספור פעולות.

שאלות למחקר פנימי:

• יש לך זיכרון מהילדות שלך בו דברים קרו מהר מדי בשבילך?

8. סודיות / חסיון

העיקרון של שמירה על סודיות הוא אחד שאני שמה לב שאני מפרה מול הילדים שלי יותר ממה שנעים לי להודות. הלוואי שיכולתי להגיד שהעיקרון הזה לגמרי שגור בחיים שלי. עצם ההשתדלות שלי להיות בתשומת לב לעיקרון הזה כשאני מדברת מחזקת את האמון והמרחב הבטוח בינינו.

כדי להיות ביושרה עם המשפחה והחברים שלי ולשמור על החיסיון שלהם, אני נדרשת לפרק הרבה הרגלי שיח שגורים במשפחה ובחברה / תרבות שגדלתי בה, שמתקיימים עד היום.

לפעמים אני מרגישה כל כך מעורבת ומושקעת רגשית במה שקרה לי, למשל עם הילדים, שאני נוטה לחשוב שהסיפור שאני מספרת על מה שקרה הוא גם הסיפור שלהם- אבל לא כך הדבר.

אני יודעת שהילדים שלי לא אוהבים שאני מדברת עליהם עם אנשים אחרים ללא הסכמתם. כשאני מדברת על החוויה שלהם מנקודת המבט שלי עם מישהי אחרת, מופר חלק מהאמון שלהם בי.

בפעמים ששכחתי לכבד סודיות מקודשת זו בינינו, הילדים שלי הביעו את זה בפניי בדרכם.המהות של העיקרון הזה לחיזוק ההתקשרות הבריאה היא: לא לדבר לילדים / אנשים מעל הראש. אני גם ככה יודעת שהם מרגישים הכול, והם מוחים בדרכם כשלא כוללים את הפרספקטיבה או הרגשות שלהם בקשר למה שקרה בשיחה. מה שקרה וקורה שייך להם באותה מידה שזה שייך לי.

הכלים הפרקטיים בעיקרון זה הם:

• אני יכולה לדבר בחופשיות על החוויה שלי עם משפטים שמתחילים ב־"אני…".

• אם אני מתכוונת לדבר על הילדים שלי עם אחרים בנוכחותם, אני כוללת אותם בשיחה.

• אם אני מתכוונת לשתף סיפור שקרה להם, אני מבקשת רשות.

כשהילדים שלי היו קטנים יותר, נדרשה ממני יותר רגישות כדי לקלוט את איתותי ההסכמה או אי ההסכמה שלהם. אבל ברגע שהתאמנתי בלהקשיב- התשובה נהייתה ברורה. לפעמים קשה לקבל (כשהתשובה היא לא). ברגע ש"פישלתי" והפרתי הסכם סודיות בינינו, התגובות שלהם תמיד שיקפו לי מה עשיתי, וכך אני גדלה ולומדת מהם ומרפאה בי חוויות בהן הופרה הסודיות שלי.

שאלות למחקר פנימי:

• האם קרה לך שאמרת משהו על מישהו אחר, ואחרי שאמרת את זה הרגשת שזה לא היה במקום?

• האם קרה לך בחיים שמישהו.י דיבר.ה בשמך על החוויה שלך? זוכרת איך זה הרגיש? מה עשית?

בהשראתו ובברכתו של ריי קסטלינו, אני ממשיכה ליישם בעצמי ולשתף בעקרונות שתומכים בוויסות הדדי וקשר מזין בין הורים וילדים- בטיפולים, סדנאות וביצירת תרגולי שמע מודרכים.

לגרסה מוקלטת של מאמר זה, גשו לערוץ היוטוב שלי.