ניהול כאב

כל דבר יכול לעבוד חלק מהזמן. שום דבר לא עובד כל הזמן.

משפט זה מדגים את המורכבות של עבודה עם כאב. כאב תלוי במשתנים מרובים. כאב הוא תפיסה הנובעת משילוב של השפעות ביולוגיות, פסיכולוגיות וחברתיות. תמיד.

DIMs (Danger In Me)

הם כל גירוי או מידע שהמוח מפרש כאיום פוטנציאלי - תחושות גופניות, זיכרונות של כאב, אבחנות רפואיות מפחידות, או אפילו שפה שלילית המשמשת לתיאור המצב הרפואי.

SIMs (Saftey In Me)

הם כל גירוי או מידע שהמוח מפרש כמקדם בטיחות והחלמה - ידע מדויק על הגוף, חוויות חיוביות של תנועה, הבנה טובה יותר של מנגנוני הכאב, או תמיכה חברתית ורגשית.

חשוב לציין, DIMs ו-SIMs יכולים להסתתר במקומות שקשה למצוא.

היתרון של מורכבות הכאב הוא שאנחנו יכולים למשוך בחוטים רבים שונים כדי להשפיע על הכאב. כל דבר שמגביר את תחושת הבטיחות יכול לייצר רשמים חיוביים בתוך האדם ולהוריד את רמת מערכת האזעקה של הכאב.

המפתח ליצירת בטיחות הוא יציאה מדיסוציאציה לחוויה עשירה ומדויקת של חיבור לגוף.

אנחנו צריכים להיות יצירתיים באופן קבוע כדי להמשיך להזין רשמים חיוביים למערכות זיהוי האיום שמעריכות מסרים של סכנה ובטיחות. יש מקום לשגרות פשוטות וטקסים, אבל דרכי התנהלות הרגליות ונוקשות נוטות להגביל את הבחירות שלנו.

'כל דבר יכול לעבוד חלק מהזמן, שום דבר לא עובד כל הזמן' עוזר לנו להיות זהירים בייחוס שינוי בכאב להתערבות ספציפית של המטפל. אם אנחנו מוצאים דרך לטיפול בכאב שעובדת עבורנו, כיחידים או כמטפלים, מומלץ להיות זהירים בהרחבת החוויה הזו לקהילות שלמות וגם לקרובים אלינו ביותר. בהיסטוריה של טיפול בכאב היו הרבה זריחות שווא וטענות יתר.

יש מקום לבדק בית פילוסופי עמוק סביב מיתוסי כאב; כאב הוא באמת מוזר.

גירוי שנתפס כבטוח, ושיש לו משמעות עבור המטופל והמטפל, יהיה מועיל, באופן כלשהו.

טיפולים רבים עובדים בעיקר כי הם גירוי חדש לאורגניזם תקוע. גירוי שנתפס כבטוח, ושיש לו משמעות עבור המטופל והמטפל, יהיה מועיל, באופן כלשהו. טיפולים לעתים קרובות עובדים למרות הפרדיגמה הקונספטואלית הבסיסית של המטפל.

שיטות המבוססות על מודלים מבניים (לדוגמה, 'יישור עמוד השדרה'), או מודלים אנרגטיים (לדוגמה, 'רטט באמבטיית גונג'), או מודלים מבוססי דיבור (לדוגמה, 'בטא את הרגש שבבסיס הכאב'), או ניתוח (לדוגמה, 'תקן את הקרע כדי לרפא את הכאב') הם פשוטים מדי ולעתים קרובות מרחיקים לכת עם המסכנות שלהם המבוססות על מעט מדי הצלחות.

שינוי תפיסות סביב כאב הוא מודל יעיל בצורה עמוקה. המטאפורות והסיפורים שאנו משתמשים בהם כדי למסגר כאב הם חשובים. היזהרו מ'וירוסי מחשבה' שמערערים בעדינות את הביטחון שלכם לנוע. וירוסים מחשבתיים הם אמונות או רעיונות שליליים שחודרים לתודעה שלנו ומתפשטים בה בדומה לווירוס ביולוגי. בהקשר של כאב, אלו הן מחשבות כמו "הגב שלי לעולם לא יהיה בריא שוב", "אני שבור", או "תנועה תגרום לי נזק נוסף". מחשבות אלו מגבירות פחד, מגבילות תנועה ויכולות להחמיר את הכאב. הימנעו ממודלים שרומזים שאתם מכונה שבורה לצמיתות. באופן טרגי, אלו המסרים הלא מכוונים שנקלטים על ידי מטופלים בטיפולי גוף רבים.

בקצה השני של הסקאלה, היו זהירים גם ממודלים שמתמקדים אך ורק בשינוי אמונות.

רק בגלל שאנחנו יכולים להשפיע על כאב דרך שינוי תפיסות ורגשות, זה לא אומר שיש רק אמונות.

שינוי תפיסות ואמונות לא מסיר את הצורך לערב את הגוף. או, אכן, את הצורך לעבוד עם כל אלמנט אחר של המודל הביו-פסיכו-חברתי, במיוחד עוול חברתי. אני רואה חשיבות רבה שהאמונות הרוחניות לא יבואו על חשבון החיבור לגוף והכרה בכוחות רחבים יותר של חוסר העצמה בחייו של אדם.

המדע העדכני ביותר כיום בנושא ניהול כאב מצביע על ההתנהגויות הבאות:

להמשיך לנוע:

המשיכו לנוע בדרכים חדשות ומשמעותיות. היו משחקיים, אתגרו את עצמכם לאט ואפשרו זמן התאוששות מספק.

להמשיך להרגיש:

למדו להיות עם תחושות עזות מבלי להיות מוצפים. חקרו את כל התפיסות שאתם מחילים על כל מצבי ההרגשה בתוככם. נסו לספר לעצמכם סיפורים יותר מעודנים ויפים בתגובה למצבי התחושה האלה.

להבין כאב כתחושה מגנה:

מסגרו מחדש את הכאב כתחושה מגנה ולא כמדד מדויק לנזק רקמות. כל דבר שמקדם בטיחות יכול להיות מועיל. דעו שבטיחות מתפתחת והיא כוללת יותר ויותר חוויות עם הזמן.

להיות יצירתיים כשעובדים עם כאב:

אל תתמקדו רק באלמנט אחד של המודל הביו-פסיכו-חברתי. חקרו בהרחבה כדי למצוא את מסרי הסכנה ווירוסי המחשבה שלכם. כן לכלול עוני, גזענות, סקסיזם, עוול חברתי, בכל צורותיו, כשמעריכים את העומסים שאתם נושאים.

אם מה שעשיתם במשך שנים לא עובד, נסו משהו שונה, קבלו עזרה כדי למצוא את היצירתיות שלכם.

(המאמר נכתב בהשראת סטיב היינס)

כאן בשבילך, הילה קיי